פרק ראשון: סָמָאדְהִי
1. ועכשיו, הוראת היוגה.
2. יוגה היא השקטת הפעילות המנטלית.
3. אז שרוי הרואה[1] במצבו הטבעי.
4. אלמלא כן, הוא מזדהה עם הפעילות המנטלית.
5. הפעילות המנטלית נחלקת לחמישה סוגים, והיא עשויה להיות מכאיבה או בלתי-מכאיבה.
6. (אלו הם סוגי הפעילות המנטלית:) תפיסה נכונה, תפיסה שגויה, המשגה ריקה, שינה וזיכרון.
7. תפיסה נכונה מושתתת על נתוני החושים, היקש שכלי ועדות מוסמכת.
8. תפיסה שגויה היא תפיסה מוטעית של אובייקט, לא כפי-שהוא.
9. המשגה ריקה מושתתת על מילים שאין מאחוריהן אובייקט אמיתי.
10. שינה היא פעילות מנטלית המתייחסת למה שאיננו-קיים.
11. זיכרון הוא שימור של אובייקט שנחווה בעבר.
12. השקטתה (של הפעילות המנטלית) נעשית על-ידי אימון והרפיה.
13. אימון הוא מאמץ להשיג יציבות בכך (במצב של תודעה שקטה).
14. האימון מושרש היטב כאשר הוא נעשה בתשומת-לב, לאורך זמן ובלא הפסקה.
15. הרפיה היא מודעות לעוצמה המושגת על-ידי אי-השתוקקות לאובייקטים נראים ונשמעים[2].
16. הרפיה מוחלטת היא מצב שבו רואים את פּוּרוּשָה, וכתוצאה מכך חדלה ההשתוקקות ביחס לַגוּנוֹת[3].
17. (סָמָאדְהִי[4]) שיש בו מאפיינים של מחשבה, התבוננות, תחושת-אושר ותחושת-אני נקרא "(סמאדהי) הכרתי"[5].
18. (הסָמָאדְהִי) האחר ("סמאדהי על-הכרתי"[6]) מושג כתוצאה מתרגול השקטת הפעילות המנטלית ונותרים בו רק הרישומים הקָרְמִיִים (הסָמְסְקָארוֹת)[7].
19. (במקרה של היוגים) "חסרי-הגוף" ו"אלה שהתמזגו עם פרקרטי"[8], (הסמאדהי מושג) מלידה[9].
20. האחרים (זוכים בסמאדהי על-הכרתי) בזכות אמונה, כוח, זיכרון, סמאדהי (הכרתי) ותובנה.
21. הנחושים בעלי הדחף החזק קרובים (לסמאדהי).
22. כתוצאה מכך (שהדחף עשוי להיות) חלש, בינוני או חזק ישנו גם הבדל (במידת הקירבה לסמאדהי).
23. או (שהסמאדהי יושג) על-ידי התמסרות לאל.
24. האל הוא פּוּרוּשָה מיוחד שאינו מוכתם על-ידי גורמי-המכאוב (קְלֵשוֹת), פעולות, תוצאותיהן והרישומים שהן מותירות.
25. בו טמון הגרעין המוחלט של ידיעת-הכל[10].
26. הוא הגורו אפילו של הקדמונים, משום שאין הוא כבול על-ידי הזמן.
27. הסמל שלו הוא ההברה אוֹם.
28. שינון ההברה אוֹם מאפשר להבין את פישרה.
29. כתוצאה מכך המודעות מופנית פנימה והמכשולים נעלמים.
30. המכשולים המסיחים את הדעת הם: מחלה, עייפות, ספק, אי תשומת-לב, עצלות, התפזרות, דעות כוזבות, אי-השגת מדרגה מסוימת ואי- יציבות.
31. הסימפטומים של היסח-הדעת הם כאב, תסכול, רעד איברים ונשימה לא נכונה.
32. כדי לסלק אותם (את המכשולים) האימון צריך להתמקד בעיקרון אחד.
33. כתוצאה מתרגול גישה חברית כלפי הנהנים, חמלה כלפי הסובלים, שמחה ביחס לטהורים ושויון-נפש כלפי הרעים, התודעה מתבהרת.
34. וגם על-ידי הוצאת אויר ועצירת הנשימה.
35. יציבות התודעה מושגת גם כשמתחילה פעילות של חושים (עיליים)[11].
36. וגם כתוצאה משלווה מזהרת.
37. וגם כשהתודעה פונה לאובייקטים מבלי להיקשר אליהם[12].
38. וגם כתוצאה מידיעה המושגת בזמן שינה עם או בלי חלום.
39. וגם כתוצאה ממדיטציה על כל אובייקט ש(המודט) יחפוץ בו.
40. שליטתו של (היוגי שתודעתו יציבה) מגיעה מהחלקיק הקטן ביותר ועד הישות הגדולה ביותר.
41. מבחינתו של מי שפעילותו המנטלית פחתה, שהוא כמו אבן-חן שקופה, ישנה התמזגות (סָמָאפָּטִּי) של התופס, התפיסה ומה שנתפס.
42. התמזגות הכרתית (סָ-וִיטָרְקָא סָמָאפָּטִּי) היא כזו שמתערבבים בה המילה, האובייקט שאותו היא מציינת, ידיעה והמשגה ריקה.
43. (התמזגות) על-הכרתית (נִיר-וִיטָרְקָא) מתחוללת כאשר הזיכרון מטוהר (מתכניו), התודעה כמו-מתרוקנת מטבעה שלה והאובייקט לבדו מפציע (בה).
44. באותו אופן מוסברים (שני סוגי התמזגות נוספים:) זה שיש בו התבוננות (סָ-וִיצָ'ארָא) וזה שהוא מעבר-להתבוננות (נִיר-וִיצָ'ארָא), שהאובייקטים שלהם מעודנים יותר.
45. האובייקטים עשויים להיות מעודנים עד כדי היעדר-תכונות.
46. כל אלה נכללים בקטגוריית הסמאדהי המכוון לאובייקט.
47. כשההתמזגות שהיא מעבר-להתבוננות (נִיר-וִיצָ'ארָא סָמָאפָּטִּי) נעשית צלולה, מושגת בהירות ביחס לעצמי.
48. זהו מצב של תובנה אמיתית.
49. (תובנה) זו שונה במהותה מ(הידיעה המושגת) על-ידי עדות מוסמכת או היקש שכלי, משום שיש לה מטרה ספציפית (כלומר שחרור)[13].
50. הסָמְסְקָארָה שהיא (התובנה האמיתית) יוצרת בולמת סמסקארות אחרות[14].
51. כאשר אפילו היא (הסמסקארה של התובנה האמיתית) נמוגה, כתוצאה מכך שהכל נמוג, זהו סמאדהי בלא-אובייקט.
פרק שני: סָאדְהָנָה (אימון)
1. היוגה של הפעולה (קְרִיָא-יוגה) מורכבת מטָפָּס[15], לימוד-עצמי[16] והתמסרות לאל.
2. מטרתה היא השגת סמאדהי והפחתת גורמי-המכאוב.
3. גורמי-המכאוב[17](הקְלֵשוֹת) הם: בערות, תחושת-אני, היקשרות, סלידה והיצמדות-לחיים[18].
4. בערות (אָוִידְיָא) היא השדה המצמיח את (גורמי-המכאוב) האחרים, בין אם הם רדומים, מוחלשים, מופסקים או פעילים.
5. בערות פירושה תפיסת החולף כנצחי, הטמא כטהור, הכאב כעונג ומה-שאיננו-אני כאילו היה אני.
6. תחושת-אני (אָסְמִיטָא) (נוצרת) כאשר שני הכוחות, של הרואה והראייה[19], נתפסים לכאורה כעצמיות אחת.
7. היקשרות (רָאגָה) באה בעקבות (חוויה) נעימה.
8. סלידה (דְוֵשָה) באה בעקבות (חוויה) כואבת.
9. ההיצמדות-לחיים (אָבְּהִינִיוֵשָה) היא נטיה טבעית המושרשת אפילו בחכמים.
10. ניתן להתגבר על (גורמי-מכאוב) אלה, מושרשים עמוק ככל שיהיו, על-ידי התכנסות[20].
11. ניתן למנוע את הפעילות המנטלית שהם (גורמי-המכאוב) יוצרים על-ידי מדיטציה (דְהְיָאנָה).
12. (תוצאותיו של) המצבור הקָרְמִי שגורמי-המכאוב הם השורש שלו מורגשות בחיים האלה ובמחזורי-החיים הבאים.
13. כל עוד השורש ישנו הוא מבשיל ונושא-פירות. פירותיו הם סוג הלידה, משך-החיים ואופי ההתנסויות.
14. הם (הפירות הללו) מלוּוים בשמחה או כאב כתוצאה מפעולות טהורות או בלתי-טהורות (שנעשו בעבר).
15. מפאת הכאב הנגרם על-ידי שינויים, טָפָּס ו(הבשלת) הסמסקארות, ומחמת ההתנגשות הבלתי-פוסקת של הגוּנוֹת זו בזו, הכל סבל עבור בעל-ההבחנה.
16. ניתן למנוע את הסבל עוד בטרם בא.
17. סיבתו של זה שניתן למנעו (סיבת הסבל) היא החיבור[21] של הרואה (פּוּרוּשָה) והנראה (פְּרָקְרְטִי).
18. הנראה נוטה לצלילות, פעלתנות וקיבעון (לסירוגין)[22]. צורתו היא צורת היסודות והחושים, ומטרתו היא (לאפשר) התנסות והגשמה (שחרור).
19. ארבעת מצבי הגוּנוֹת הם: הפרטני, הכללי, המובחן והבלתי-מובחן[23].
20. הרואה הוא המבט-כשלעצמו, ואף שהינו (מודעות) טהורה הוא נתפס כאילו יש לו תוכן מנטלי.
21. כל מהותו של הנראה היא למענו (למען הרואה, למען פורושה).
22. אף כי עבור מי שמטרתו הוגשמה[24] (הנראה[25]) מפסיק להתקיים, הוא מוסיף להתקיים עבור האחרים (השרויים עדיין בבערות) משום שהוא משותף.
23. החיבור (בין פורושה ופרקרטי) נועד לאפשר את ההבנה בדבר הכוחות (הנפרדים) של הרכוש ובעליו[26].
24. סיבתו (של חיבור זה) היא הבערות (אָוִידְיָא).
25. כאשר הבערות מתפוגגת, מתפרק החיבור (בין פורושה ופרקרטי) ולא נותר אלא המבט-כשלעצמו[27].
26. המבט הצלול המבחין בעקביות (בין פורושה ופרקרטי) הוא האמצעי לסילוק (הבערות).
27. התובנה העליונה מושגת על-ידו (על-ידי היוגי הניחן במבט צלול) בשבעה שלבים[28].
28. על-ידי תרגול איברי-היוגה, עם טיהור הזיהומים, עולה ומפציע אור הידיעה עד (השגת) המבט הצלול המבחין.
29. שמונת איברי היוגה הם יָמָה (כללי התנהגות בסיסיים), נִיָמָה (כללי התנהגות נוספים), אָסָנָה (תנוחות יוגיות), פְּרָאנָאיָאמָה (תרגילי נשימה), פְּרָטְיָאהָארָה (התנתקות החושים), דְהָארָנָא (ריכוז), דְהְיָאנָה (מדיטציה) וסָמָאדְהִי (המצב המדיטטיבי העליון).
30. (חמשת מרכיבי) היָמָה הם אי-פגיעה (אָהִימְסָא), אמת (סָטְיָה), אי-גניבה (אָסְטֵיָה), טוהר מיני (בְּרָהְמָצָ'רְיָה[29]) ואי-רכושנות (אָפָּרִיגְרָהָה).
31. (תרגול חמשת מרכיבי היָמָה) בלא-תלות בשיוך החברתי, במקום, בזמן ובנסיבות, בכל הרמות, הוא הנדר הגדול.
32. (חמשת מרכיבי) הנִיָמָה הם התנקות (שָאוּצָ'ה), שביעות-רצון (סָנְטוֹשָה), טָפָּס, לימוד-עצמי והתמסרות לאל.
33. כשמחשבות מציקות, יש להתרכז בהיפוכן.
34. להתרכז בהיפוכן, כלומר (לזכור) שמחשבות על פגיעה וכדומה, בין אם כבר התממשו, נועדו להתממש או זכו לעידוד (ממישהו אחר); בין אם מקורן בתאוות-בצע, כעס או בלבול; ובין אם הן מתונות, בינוניות או חזקות בעוצמתן, מובילות לסבל ובערות אינסופיים.
35. בסביבתו של מי שנטוע באָהִימְסָא (אי-פגיעה), פוסקת העוינות.
36. עבור מי שנטוע באמת, התוצאה נמצאת בפעולה (עצמה).
37. כל אבני-החן מגיעות למי שנטוע בהוויה של אי-גניבה.
38. מי שנטוע בהוויה של בְּרָהְמָצָ'רְיָה (טוהר-מיני) משיג עוצמה.
39. ומי שנטוע בהוויה של אי-רכושנות, מתבהרים לו פרטי הלידות (הקודמות).
40. ההתנקות מעוררת (ביוגי) סלידה מגופו שלו והימנעות ממגע עם אחרים.
41. וגם מעניקה לו זיכוך סָטְּוִי (סָטְּוָה-שוּדְּהִי), נינוחות, ריכוז, שליטה בחושים, ואת הבהירות הנחוצה כדי לראות את האָטְמָן (את "האני האמיתי").
42. שביעות-רצון מעניקה אושר שאין למעלה ממנו.
43. על-ידי הפחתת הזיהומים באמצעות טָפָּס מושגת שלמות הגוף והחושים.
44. לימוד-עצמי[30] מאפשר מפגש עם אלוהויות רצויות.
45. כתוצאה מהתמסרות-לאל מושג סמאדהי.
46. אָסַנַה היא (תנוחה) יציבה ונוחה.
47. (השלמות בתרגול האָסַנַה מושגת על-ידי) הרפיית המאמץ והתמזגות (סָמָאפָּטִי) עם האינסוף[31].
48. כתוצאה מכך, (היוגי) אינו נשלט עוד על-ידי הניגודים[32].
49. לאחר מכן (לאחר שהשיג שלמות בתרגול האָסנה, היוגי פונה לתרגל) פְּרָאנָאיָאמָה, שהיא עצירת שטף השאיפה והנשיפה.
50. (הפראנאיאמה היא) חיצונית, פנימית או עצורה. היא מווּסתת על-פי מקום, זמן ומספר, ועשויה להיות ממושכת או עדינה.
51. (הפראנאיאמה מהסוג) הרביעי חורגת מתחום החיצוני והפנימי.
52. כתוצאה מכך (מתרגול הפראנאיאמה), מתפוגג כיסוי האור (הפנימי)[33].
53. והתודעה מוכנה לקראת (שלבי) המדיטציה השונים.
54. פְּרָטְיָאהָארָה היא מצב שבו החושים כמו הולכים בעקבות הטבע האמיתי של התודעה, כשהם מתנתקים ממושאיהם.
55. כתוצאה מכך מושגת שליטה מוחלטת בחושים.
פרק שלישי: וִיבְּהוּטִי (כוחות על-טבעיים)
1. דְהָארָנָא היא ריכוז התודעה בנקודה אחת.
2. דְהְיָאנָה (מדיטציה) היא זרימה אחידה של התודעה (במצב של דהארנא) אל האובייקט.
3. כשהאובייקט בלבד זורח (בתודעה, במצב של דהיאנה), והיא כמו ריקה מטבעה העצמי– זהו סמאדהי.
4. שלושת (שלבי המדיטציה) הללו יחדיו קרויים סָמְיָמָה.
5. כתוצאה מן השליטה בכך (בתרגול הסמיָמה) זורח ועולה אור התובנה.
6. תרגול (הסמיָמה צריך להיעשות) שלב אחרי-שלב[34].
7. שלושת (שלבי המדיטציה) הם פנימיים יותר מאיברי היוגה שנמנו לפניהם.
8. (סמאדהי עם אובייקט), אפילו הוא חיצוני ביחס ל(סמאדהי) בלא-אובייקט[35].
9. מבין שני סוגי הסמסקארות: אלה הגורמות לתודעה לפנות-החוצה ואלה הגורמות לה להשתתק— כשהסמסקארות מהסוג הראשון נבלמות, נוצר רגע של תודעה שקטה. זוהי הטרנספורמציה המשקיטה את הפעילות המנטלית (נִירוֹדְהָה-פָּרִינָאמָה).
10. רצף (התודעה) השקטה הוא תוצאה של הסמסקארות (המתאימות).
11. 'טרנספורמציה מדיטטיבית' (סָמָאדְהי-פָּרִינָאמָה) מתחוללת כתוצאה מהפחתת נטיית התודעה להתפזר לכל-עבר והגבּרת הריכוז בנקודה אחת.
12. ואילו הטרנספורמציה של ריכוז התודעה בנקודה אחת (צִ'יטָּסְיָה-אֵקָאגְרָטָא-פָּרִינָאמָה) מתחוללת כאשר התוכן המנטלי העוזב את התודעה והתוכן שבא במקומו זהים.
13. על-ידי אלה (על-ידי שלושת סוגי הטרנספורמציה הללו) ניתן להסביר אף את הטרנספורמציה המתחוללת ברמת היסודות והחושים, בכל הקשור לצורה (דְהָרְמָה), תכונות (לָקְשָנָה) ושלב-ההתפתחות (אָוָסְטְהָא)[36].
14. לכל הצורות (המשתנות) שהיו, ישנן ויהיו, יש מצע משותף[37].
15. ההשתנות מרגע-לרגע[38] (שרק היוגי מסוגל לראות) היא סיבתה של ההשתנות (הגלויה לעין, שמחוללת) הטרנספורמציה (הפָּרִינָאמָה).
16. על-ידי מדיטציה (סָמְיָמָה) על שלושת סוגי הטרנספורמציה, מושגת ידיעת העבר והעתיד.
17. המילה, האובייקט (שהיא מציינת) והמושג (העולה בתודעה למשמע המילה)[39] מוטלים זה על זה, וכתוצאה מכך נוצר בלבול. על-ידי מדיטציה (סָמְיָמָה) על ההבחנה ביניהם, מושגת הבנת קולותיהם של כל היצורים החיים.
18. על-ידי התבוננות ישירה (סָאקְשָאט-קָרָנָאט) בסמסקארות, מושגת ידיעת הלידות הקודמות.
19. (על-ידי התבוננות ישירה) בתוכן המנטלי (פְּרָטְיָיָה), מושגת ידיעת מחשבותיו של הזולת.
20. ידיעה זו אינה כוללת את (הגורמים) המשפיעים על מחשבות אלה, משום שהללו אינם האובייקט (של ההתבוננות הישירה).
21. על-ידי מדיטציה (סמיָמה) על צורת הגוף, כאשר היא (צורת הגוף) מפסיקה להיות בת-תפיסה כתוצאה מחסימת האור (הבוקע מהגוף ופוגש את) עין הזולת, (היוגי) מסוגל להעלים את גופו.
22. באופן דומה ניתן להסביר (את העובדה שהיוגי מסוגל) להעלים את קולו וכיוצא-בזה[40].
23. הקָרְמָה נושאת פירות מייד או כעבור זמן. על-ידי מדיטציה (סמיָמה) על כך, כמו גם כתוצאה מסימנים מקדימים, מושגת ידיעת מועד המוות.
24. (על-ידי סמיָמה) על גישה חברית וכו'[41], מושגים כוחות.
25. (על-ידי סמיָמה) על כוחות, מושג כוח של פיל וכו'[42].
26. על-ידי מיקוד האור של פעילות החושים (העיליים)[43], מושגת ידיעת אובייקטים זעירים, נסתרים-מהעין או רחוקים.
27. על-ידי סמיָמה על השמש, מושגת ידיעת היקום כולו[44].
28. (על-ידי סמיָמה) על הירח, מושגת ידיעת מערך הכוכבים[45].
29. (על-ידי סמיָמה) על כוכב-הקוטב, מושגת ידיעת תנועתם (של הכוכבים)[46].
30. (על-ידי סמיָמה) על הצָ'קְרָה (המרכז האנרגטי) של הטבור, מושגת ידיעת מערך האיברים בגוף.
31. (על-ידי סמיָמה) על 'מערת הגרון'[47], מופסקת (תחושת) רעב וצמא.
32. (על-ידי סמיָמה) על 'צינור הצב'[48], מושגת יציבות.
33. (סמיָמה) על האור (הבוקע) מכתר-הראש מאפשרת לראות את אלה שזכו בשלמות (את היוגים 'המוארים')[49].
34. ועל-ידי ראיה צלולה (פְּרָטִיבְּהָה), מושגת (ידיעת-) הכל[50].
35. (על-ידי סמיָמה) על הלב, מושגת ידיעת-התודעה (צִ'יטָה-סָמְוִיט).
36. ההתנסות (בְּהוֹגָה) מבוססת על אי-הבחנה בין פּוּרוּשָה וסָטְּוָה[51], למרות שהם נבדלים לחלוטין זה מזה. על-ידי סמיָמה על כך ש(פְּרָקְרְטִי) היא למען האחר (למען פּוּרוּשָה) והוא למען עצמו, מושגת ידיעת-פּוּרוּשָה.
37. כתוצאה מכך מושגת ראיה צלולה ומתפתחים חושי שמע, מגע, טעם וריח (עיליים)[52].
38. אלה הם מכשולים בדרך לסמאדהי, אך הישגים כשהתודעה פונה החוצה, לעולם[53].
39. על-ידי הרפיית סיבת ההיקשרות (לגוף) וידיעת (טיבם של) מעברים[54], התודעה מסוגלת להיכנס לגוף אחר.
40. על-ידי שליטה בנשימה העילית (אוּדָאנָה), (היוגי מסוגל) לנתק מגע עם מים, בוץ, קוצים וכיוצא-בזה, ולרחף[55].
41. על-ידי שליטה בנשימה התיכונה (סָמָאנָה), (בוקעת מהיוגי) קרינה זוהרת.
42. (על-ידי סמיָמה) על הזיקה בין האוזן והחלל, מושגת שמיעה-עילית[56].
43. (על-ידי סמיָמה) על הזיקה בין הגוף והחלל והתמזגות (סָמָאפָּטִי) עם קלילותו של צמר-גפן, מושגת תנועה חופשית בחלל[57].
44. (המצב) הבלתי-נתפס בו (התודעה) פועלת מחוץ לגוף קרוי 'מָהָא-וִידֵהָא' ("המצב המופלא בלי הגוף"). כתוצאה מ(השגת) מצב זה, מתפוגג כיסוי האור (הפנימי)[58].
45. (על-ידי סמיָמה) על היסודות– על צורתם 'הגסה', טבעם האמיתי, דקויותיהם, הקשרים ביניהם ותכליתם– (היוגי) שולט בהם.
46. כתוצאה מכך, (הוא) משיג את היכולת לקטון וכיוצא-בזה[59], וכן את שלמות הגוף וחסינות מרכיביו.
47. שלמות הגוף מורכבת מיופי, חן, כוח וחוסן כשל-יהלום.
48. (על-ידי סמיָמה) על החושים– על התפיסה (החושית), על טבעם האמיתי, על 'תחושת-האני' (אָסְמִיטָא), על הקשרים ביניהם ותכליתם– (היוגי) שולט בהם.
49. כתוצאה מכך, (הוא) משיג מהירות של התודעה, קיום שאינו תלוי בגוף ושליטה בפְּרָדְהָאנָה (בפְּרָקְרְטִי, בטבע, בעולם האובייקטים).
50. כתוצאה מהראיה המבחינה בין פּוּרוּשָה וסָטְּוָה[60], וכתוצאה ממנה בלבד, מושגת שליטה בכל מצבי-הקיום וידיעת-הכל[61].
51. כשאפילו זו (הראיה המבחינה) ננטשת, עם הסרת הזיהומים, מושגת קָיְוָלְיָה (שחרור).
52. במקרה של הזמנה מישויות שמימיות, אסור (ליוגי) להיעתר לה או לנהוג בגאוותנות, פן ישוב וימצא את עצמו במצבים לא-רצויים[62].
53. על-ידי סמיָמה על הרגע ועל רצף של רגעים, מושגת ידיעה שמקורה בהבחנה[63].
54. כתוצאה מכך מושגת בהירות (פְּרָטִיפָּטִי) ביחס (לשוני בין) דברים דומים שאינם נבדלים זה מזה מבחינת דרגתם, תכונותיהם ומיקומם.
55. הידיעה שמקורה בהבחנה היא ידיעה משחררת[64], החלה על כל הדברים בכל הזמנים, והיא אחת ואינה ניתנת לחלוקה.
56. כאשר סָטְּוָה ופּוּרוּשָה שווים בטוהרתם– זוהי קָיְוָלְיָה (שחרור).
פרק רביעי: קָיְוָלְיָה (שחרור)
1. ההישגים היוגיים[65] מושגים מלידה, על-ידי עשבים[66], באמצעות מָנְטְרָה, טָפָּס או סמאדהי.
2. הטרנספורמציה מלידה אחת למשנהה היא בזכות המלאות השופעת של פְּרָקְרְטִי (הטבע).
3. 'סיבות עקיפות'[67] אינן מפעילות את פרקרטי אלא רק מסלקות מכשולים, כמו איכר (המנתב מים לחלקתו על-ידי סילוק מכשולים בדרך).
4. כל תודעה אינדיבידואלית נוצרת אך ורק מ'תחושת-אני'[68].
5. (אף שלכל תודעה אינדיבידואלית) פעילות מובחנת (משלה), 'התודעה האחת' היא המניעה את כל היתר.
6. מבין אלה[69], תודעה הנוצרת ממדיטציה (דְהְיָאנָה) היא בלא רישומים קָרְמִיִים[70].
7. פעולתו של היוגי אינה לבנה ואף לא שחורה, בעוד (שפעולתם) של האחרים היא משלושה סוגים (לבנה, שחורה, לבנה ושחורה).
8. (שלושת סוגי הפעולה) הללו יוצרים רישומים קרמיים (וָאסָנות, שבבוא העת) יבשילו, אך ורק בהתאם לתכונותיהם[71].
9. מכיוון שהזיכרון והרישומים הקרמיים (הסָמְסְקָארות)– מהותם אחת, מתקיים קשר סיבתי (בין הפעולה והתוצאה שהיא גוררת בעקבותיה) אף אם מפרידים ביניהן לידה, מקום וזמן.
10. ואין להם (לרישומים הקרמיים) ראשית, משום שתמיד ישנה השתוקקות[72].
11. מפאת הזיקה (של הרישומים הקרמיים) לסיבה, לתוצאה, למצע בו הם טבועים (כלומר התודעה) ולאוביקטים של התודעה (אליהם הם מכוּונים)– כשאלה נעלמים, גם הם (הרישומים הקרמיים) נעלמים.
12. העבר והעתיד קיימים בצורתם המיוחדת[73]. כתוצאה מהבדל הזמנים, תכונותיהם שונות.
13. (תכונות) אלה, בין אם הן גלויות-לעין או חבויות במעמקים מורכבות מן הגוּנוֹת.
14. 'ככותו' של אובייקט[74] מוכתבת על-ידי תבנית קבועה של שינוי (ברמת הגוּנוֹת).
15. מכך שהאוביקט נותר בעינו למרות שיש יותר מתודעה אחת, נובע כי השניים (האובייקט והתודעה) שייכים לרבדים נפרדים.
16. האוביקט גם אינו תלוי בתודעה אחת בלבד. (אילו זה היה המצב,) מה היה קורה לו בעת שלא היה נתפס על-ידה?
17. האובייקט ידוע או בלתי-ידוע בהתאם לצביעת התודעה על-ידו.
18. הפעילות המנטלית[75] ידועה תמיד 'לאדונהּ', בזכות אי-ההשתנות של פּוּרוּשָה.
19. אין היא (התודעה) אור-לעצמה, משום שהיא נתפסת (כאובייקט על-ידי פורושה).
20. כמו כן לא ניתן לתפוס את שניהם בו-זמנית[76].
21. אם היתה תודעה אחת נתפסת על-ידי תודעה שניה, היה הדבר מוביל לרגרסיה אינסופית (אָטִיפְּרָסָנְגָה) מתודעה לתודעה[77]. כמו כן (היה נוצר) בלבול בזיכרון.
22. כאשר 'המודעות הטהורה' (צִ'יטִי) חסרת-התנועה נוטלת לה את צורתה (של התודעה)– אז התודעה כשלעצמה (סְוָבּוּדְּהִי) נתפסת (על-ידי 'המודעות הטהורה', פורושה).
23. התודעה הנצבעת על-ידי הרואה (פורושה) והנראה (אובייקטים בעולם) יכולה (לתפוס) כל אובייקט.
24. אף על-פי שהיא (התודעה) צבועה באינספור רישומים קרמיים (וָאסָנות), היא למען האחר (פורושה)[78], מפאת הפעילות המשותפת[79].
25. עבור מי שרואה את ההבדל (בין פורושה ופרקרטי), התפיסה השגויה בדבר טבע העצמי[80] נפסקת.
26. אז נוטה התודעה לעבר ההבחנה (וִיוֵקָה), לקראת הקָיְוָלְיָה (השחרור).
27. לפרקים (עשויים לעלות בתודעה המתקרבת לקָיְוָלְיָה) תכנים מנטליים אחרים[81], כתוצאה מהרישומים הקרמיים (הסמסקארות).
28. סילוקם (של התכנים הללו נעשה באותו אופן) כפי שהוסבר ביחס לגורמי-המכאוב[82].
29. מי שאינו משתוקק לדבר אפילו במצב (המדיטטיבי הקרוי) פְּרָסָנְקְהְיָאנָה, משיג על-ידי מבט צלול מבחין מתמיד[83] את (מדרגת) הסמאדהי המכונה 'ענן הדְהָרְמָה' (דְהָרְמָה-מֵגְהָה)[84].
30. כתוצאה מכך מגיעים לסופם הקָרְמָה וגורמי-המכאוב.
31. אז, לנוכח נצחיותה של הידיעה (המתגלה) כשכל הכיסויים והזיהומים הוסרו, מה שניתן לדעת (באמצעות התודעה) הופך פעוט, זעום, חסר-ערך[85].
32. אז, כשמטרתן הושגה, ההִשתנות הבלתי-פוסקת של הגוּנוֹת מגיעה לסופה.
33. רצף (ההִשתנות) מתאים לרגעים (המרכיבים אותו), והוא בר-תפיסה בנקודת-הסיום של ההִשתנות[86].
34. קָיְוָלְיָה היא המצב בו הגוּנות שבות למקורן[87], כש(פעולתן) למען פורושה הסתיימה. או (לשון אחרת:) המצב בו כוח המודעות הטהורה (צִ'יטִי-שָקְטִי) מכונס בתוך עצמו.
[1] הרואה- בסנסקריט: דְרָשְטְרְ; 'הרואה' הוא פּוּרוּשָה- האני האמיתי שמעבר לגוף ולמחשבה, שמחוץ לעולם התופעות המשתנה בלא-הרף. מסורת היוגה מבחינה בין פּוּרוּשָה ופְּרָקְרְטִי (טבע, עולם, עולם האובייקטים), כלומר בין הרוח והחומר. "החומר" (פְּרָקְרְטִי) כולל לא רק את הגוף אלא גם את המחשבה.
[2] נראים- נתפסים על-ידי החושים וההיקש השכלי
נשמעים- כאלה שידוע עליהם מפי המסורת, כלומר שיש לגביהם עדות מוסמכת.
[3] גוּנוֹת- שלושה כוחות המתרוצצים בלא הפסקה בכל אחד ואחת: סָטְּוָה- רוגע, שלווה, שקיפות; רָגָ'ס- להט, פעלתנות, תשוקה; טָמָס- כבדות, לאות, עייפות.
[4] סָמָאדהִי- מצב התודעה היוגי האולטימטיבי; השמיני והאחרון מבין איברי היוגה שיפורטו בפרק השני.
[5] "סמאדהי הכרתי"- בסנסקריט: סָמְפְּרָגְ'נָאטָה סָמָאדהִי.
[6] "סמאדהי על-הכרתי"- בסנסקריט: אָסמפרג'נאטה סמאדהי.
[7] סָמסקָארָות- רישומים לא-מודעים, שהוטבעו באדם מכוח פעילותו בעבר ; "החומר ההיולי" שמתוכו נבעה הפעילות המנטלית ועתה שבה והתמוססה לתוכו. קָרְמָה- מילולית: פעולה; מושג המשקף את התפיסה לפיה כל פעולה של האדם מותירה בו סָמְסְקָארָה, העתידה להבשיל ולתת אותותיה בהמשך.
[8] "חסר-גוף"- בסנסקריט: וִידֵהָה; "זה שהתמזג עם פרקרטי"- בסנסקריט: פרקרטי-לָיָה.
[9] מלידה- כלומר מבלי שנדרש כל מאמץ, אימון וכיוצ"ב כדי להשיגו. ראו גם יוגה-סוטרה 4.1
[10] ידיעת-הכל – ראו גם סוטרות 3.34 ו-3.50
[11] ויאסה, פרשן הטקסט איש המאה ה-5, מסביר (ביוגה-סוטרה-בהאשיה 1.35) כי על-ידי ריכוז התודעה במספר נקודות בגוף ניתן לפתח חוש ריח, טעם, מישוש, ראות ושמע עיליים, כלומר מחודדים ורגישים מעל ומעבר למה שמוכר באופן רגיל; ראו גם סוטרות 3.26, 3.37, ו-3.42
[12] ניתן לתרגם אף: וגם כשהתודעה (מרוכזת באלה) המשוחררים מהיקשרות לאובייקטים. תרגום כזה עולה בקנה אחד עם פרשנותו של ויאסה (ביוגה-סוטרה-בהאשיה 1.36); ראו גם סוטרה 3.33
[13] ניתן לתרגם גם: משום שהיא יורדת-לפרטים (בעוד ש"הידיעה הרגילה", המושגת על-ידי עדות מוסמכת והיקש שכלי, מתייחסת לדברים רק באופן כללי). תרגום כזה עולה בקנה אחד עם פרשנותו של ויאסה.
[14] חוסמת סמסקארות אחרות- פירושו של דבר שהיא מחוללת שינוי פנימי עמוק, ברמת הרישומים הלא-מודעים. ראו גם סוטרה 3.9
[15] טָפָּס- מילולית: הפקת חום. מושג המתייחס להשקעת-מאמץ וסיגופים. ויאסה (ביוגה-סוטרה-בהאשיה 2.32) מזכיר בהקשר זה עמידה בתנאים קיצוניים של קור וחום, צום (רעב וצמא), תנוחות יוגיות וסוגים שונים של תענית-שתיקה.
[16] לימוד עצמי- בסנסקריט: סְוָאדְהְיָאיָה. ויאסה מסביר שהמדובר בשינון המנטרה אוֹם או לימוד המוֹקְשָה-שָאסְטְרָה, הטקסטים שעניינם שחרור. ראו גם יוגה-סוטרה 2.44
[17] גורם-מכאוב- בסנסקריט: קְלֵשָה.
[18] היצמדות-לחיים – בסנסקריט: אָבְּהִינִיוֵשָה. ניתן לתרגם מושג זה גם: פחד מפני המוות.
[19] הרואה- פּוּרוּשָה; הראייה- האינטלקט, המחשבה (בסנסקריט: בּוּדּהי), שאינם אלא פּרָקרטי.
[20] התכנסות- בסנסקריט: פְּרָטִיפְּרָסָוָה, כלומר שינוי כיוון התודעה: לא עוד החוצה אלא פנימה. ניתן לתרגם גם: חזרה לַמקור.
[21] החיבור- בסנסקריט: סָמְיוֹגָה. ניתן לתרגם גם: ערבוב, זיהוי (שגוי).
[22] צלילות, פעלתנות וקיבעון- אלה הם מאפייני שלוש הגוּנוֹת: סָטְוָה (צלילות), רָגָ'ס (פעלתנות) וטָמָס (קיבעון).
[23] מצבי הגוּנוֹת הם מצבים של תודעה המתבוננת באובייקטים ("בנראה"). לדוגמא: אם מונחים על השולחן כלי-חימר, במצב הראשון התודעה המתבוננת רואה אותם באופן פרטני כצלחת, כוס, קערה וכיוצ"ב. במצב השני היא רואה אותם באופן כללי ככלי-קיבול למזון ומשקה המשמשים בזמן הארוחה. במצב השלישי היא רואה אותם הן ככלי קיבול שונים של מזון ומשקה (הפרטני והכללי גם יחד) והן כעשויים מחומר אחד: חימר. במצב הרביעי, התודעה המתבוננת רואה לפניה רק חימר. כל ההבחנות נמוגות ורק המהות נשארת.
[24] מי שמטרתו הוגשמה- יוגי שזכה בשחרור (קָיְוָלְיָה).
[25] הנראה- פרקרטי, עולם האוביקטים.
[26] 'הרכוש' הוא פרקרטי ו'בעליו' הוא פורושה. החיבור ביניהם לא נועד אלא לאפשר לפורושה להכיר את עצמו כמובחן מפרקרטי.
[27] כשנותר רק המבט-כשלעצמו, כלומר כשפורושה נפרד מפרקרטי (אינו מזדהה עוד עם אובייקטים ומנכס אותם לעצמו), זהו השחרור היוגי.
[28] הפרשנים השונים של היוגה-סוטרה (מויאסה ואילך) מנסים לתאר את שבעת השלבים. הבה נסתפק בכך שנאמר כי גם לאחר שהושג המבט הצלול, מתחולל עוד תהליך (בן שבעה שלבים) שבו התודעה מטפסת אל התובנה (בסנסקריט: פְּרָגְ'נָה) העליונה.
[29] ברהמצ'ריה- ניתן לתרגם גם: התנזרות מינית. ויאסה (ביוגה-סוטרה-בהאשיה 2.33) מחשיב גם יחסים מונוגמיים בגדר ברהמצ'ריה.
[30] לימוד-עצמי (סְוָאדְהְיָאיָה)- במקרה זה נראה שהכוונה היא לשינון מנטרה.
[31] האינסוף- בסנסקריט: אָנָנְטָה. במיתולוגיה, אָנָנְטָה הוא מלך הנחשים (ראו למשל בהגוָד-גיטא 2.29), המחזיק על אלף הראשים שלו את העולם כולו. לכן, בהנחה שפטנג'לי הכיר דמות מיתית זו, ניתן לתרגם גם: 'והתמזגות עם אננטה'. משמעות הדבר היא שבזמן השהייה באָסנה, על היוגי להתמזג (על-ידי מדיטציה) עם אננטה, סמל היציבות המושלמת, כלומר להשיג יציבות כזאת בעצמו. גיאורג פוירשטיין (1979, עמ' 3), מפתיע בכותבו כי האגדה מספרת שפטנג'לי עצמו הוא התגלמות של אננטה מלך הנחשים. ועוד הוא מוסיף כי המיתולוגיה מציגה את הנחשים כמגיניה של 'החוכמה האזוטרית', שמסורת היוגה היא חלק ממנה.
[32] ניגודים- בסנסקריט: דְוָנְדְוָה. ויאסה מדגים בכותבו: "כגון קור וחום וכו'". במקום אחר (יוגה-סוטרה-בהאשיה 2.32) הוא כותב שכותצאה מתרגול טָפָּס (כחלק מתרגול חמשת מרכיבי הנִיָמָה), היוגי מסוגל לשאת או לסבול את הניגודים (דְוָנְדְוָה-סָהָנָם). כתוצאה מתרגול האָסנה, מסתבר עכשיו, הוא לא רק מסוגל לשאת אותם אלא משתחרר מאחיזתם לגמרי (דְוָנְדְוָה-אָנָבְּהִיגְהאָטָהָ). בפרשנותו ליוגה-סוטרה 2.32, מביא ויאסה ארבע דוגמאות לדְוָנְדְוָה. הראשונה (קור וחום) מוכרת לנו מפרשנותו לסוטרה 2.48; שלוש הדוגמאות הנוספות הן: רעב וצמא (שהם לא בדיוק ניגודים), סְטְהָנָה ואָסנה (תנוחה רגילה ותנוחה יוגית), ולבסוף: 'שתיקת עץ' (קָאשְטְהָא-מָאוּנָה) ו'שתיקה פורמלית' או תענית-דיבור (אָקָארָה מָאוּנָה).
[34] תרגול- בסנסקריט: וִינִיוֹגָה. ויאסה מעיר כי תוך כדי התרגול עשוי המתרגל לשאול את עצמו מהו השלב הבא שאליו הוא צריך לטפס. התשובה לכך, הוא כותב, תינתן לו על-ידי היוגה עצמה, משום ש"היוגה בעצמה היא המורה" (יוֹגָה אֵוָה-אוּפָּאדְהְיָאיָהָה).
[35] סמאדהי בלא-אובייקט – בסנסקריט: נִיר-בִּיגָ'ה סמאדהי; סמאדהי עם-אובייקט – סָ-בִּיגָ'ה סמאדהי.
[36] ויאסה מסביר את הטרנספורמציה המשולשת (צורה, תכונות ושלב-ההתפתחות) באמצעות הדוגמא הבאה: גוש חימר משנה צורה (דהרמה) והופך לכד. התכונה (לקשנה) העיקרית שלו בצורתו הנוכחית ככד היא היכולת להכיל מים. לבסוף הוא מתיישן, מתכלה והופך לאבק. כלומר המדובר בשלבי-התפתחות (אוָסטהא) שונים של החימר (גוש חימר, כד, אבק וכל שלבי-הביניים בדרך).
[37] צורה- בסנסקריט: דְהָרְמָה; מצע משותף- בסנסקריט: דְהָרְמִין (מילולית: "בעל-הצורות"). המצע המשותף או 'חומר הגלם' שלובש ופושט צורות הוא פְּרָקְרְטִי.
[38] ההשתנות מרגע-לרגע ― בסנסקריט: קְרָמָה-אָנְיָטְוָה.
[39] המילה, האובייקט והמושג- בסנסקריט: שָבְּדָה, אָרְטְהָה, פְּרָטְיָיָה.
[40] וכיוצא-בזה ― נראה שהכוונה לכך שהיוגי מסוגל להיהפך לא רק לבלתי-נראה (סוטרה 3.21) ובלתי-נשמע
(3.22), אלא גם לבלתי-ניתן למגע ולהרחה.
[41] סוטרה זו קשורה לסוטרה 1.33: "כתוצאה מתרגול גישה חברית כלפי הנהנים, חמלה כלפי הסובלים, שמחה ביחס לטהורים ושויון-נפש כלפי הרעים, התודעה מתבהרת". כלומר בסוטרה הנוכחית, כשפטנג'לי מתייחס ל"גישה חברית וכו'", אפשר להניח שכוונתו לומר: על-ידי סמיָמה על גישה חברית ביחס לנהנים, חמלה כלפי הסובלים, שמחה ביחס לטהורים ושויון-נפש כלפי הרעים, מושגים כוחות. ויאסה מסביר כי הכוחות המושגים הם הכוחות הטמונים בתכונות הללו (בחברות, חמלה כו'). הוא מוסיף כי הגישה הרביעית (שוויון-נפש) לא נועדה להיות אובייקט של מדיטציה, וככזו אין היא עשויה להניב כוח.
[42] ויאסה מסביר כי בהמשך לסוטרה הקודמת בה נאמר כי מדיטציה על תכונות אנושיות מניבה את הכוחות המתאימים, כך בסוטרה הנוכחית מדיטציה על כוחם של בעלי-חיים (אפילו מיתולוגיים כגון גָרוּדָה, מלך העופות), ואפילו על כוחות-טבע כגון הרוח, מעניקה ליוגי כוחות אלה.
[43] על-ידי מיקוד האור של פעילות החושים (העיליים)- בסנסקריט: פְּרָוְרְטִי-אָלוֹקָה-נְיָאסָאט; ראו גם סוטרות 1.35, 3.37 ו-3.42
[44] ויאסה מסביר כי מדיטציה על הסוּרְיָה-דְוָארָה ("שער השמש"), נקודה אנרגטית בגוף, מעניקה ליוגי את ידיעת שבעת העולמות העליונים.
[45] כמו בסוטרה הקודמת, אפשר שהמדיטציה היא על "שער הירח", נקודה אנרגטית בגוף.
[46] ב.ק.ס. איינגר (1993, עמ' 198) מסביר שאף במקרה זה המדיטציה אינה על גרם שמיימי, אלא המונח הסנסקריטי 'דְרוּוָה' ('כוכב הקוטב') מתייחס לאָג'נָא-צָ'קְרָה (מרכז אנרגטי בגוף) כמו גם לנָאסָאגְרָה (קצה-האף).
[47] 'מערת הגרון'- בסנסקריט: קָנְטְהָה-קוּפָּה; בין הפרשנים יש הטוענים (בהסתמך על טקסטים מאוחרים יותר של מסורת היוגה) שהכוונה היא לוִישוּדְּהָה-צָ'קְרָה.
[48] 'צינור הצב'- בסנסקריט: קוּרְמָה-נָאדִי; המדובר על אחד 'הצינורות' בהם זורמת הפְּרָאנָה ("כוח החיים"). הפרשנים מנסים להסביר, איש לפי הבנתו, היכן בדיוק ממוקם בגוף 'צינור הצב'.
[49] היוגים המוארים- ראו גם סוטרה 1.36
[50] ידיעת-הכל – ראו גם סוטרות 1.25 ו-3.50
[51] פּוּרוּשה- כזכור, 'האני האמיתי'; סטּוָה- אחת משלוש הגוּנוֹת (שלושת הכוחות הפועלים בטבע), או במילים אחרות: המצב המזוכך ביותר של פְּרָקְרְטִי.
[52] ויאסה מזכיר לקוראים שהסוטרה הנוכחית קשורה לסוטרה 3.26; כלומר ראיה צלולה, כמו גם חושי שמע, מגע, טעם וריח עיליים מאפשרים ליוגי להכיר אובייקטים זעירים, נסתרים-מהעין או רחוקים; ראו גם סוטרות 1.35 ו-3.42
[53] כשהתודעה פונה החוצה, לעולם- בסנסקריט: וְיוּטְּהָנֶה; ראו גם סוטרות 3.9 ו-3.50
[54] ידיעת (טיבם של) מעברים- בסנסקריט: פְּרָצָ'ארָה-סָמְוֵדָנָה.
[55] ריחוף- בסנסקריט: אוּטְקָרָאנְטִי; ויאסה מסביר שמושג זה מתייחס ליציאת התודעה מהגוף ברגע המוות. כלומר לפי הבנתו, היוגי השולט באוּדָאנָה אינו 'מסוגל לרחף' אלא 'מבטיח את יציאת התודעה מהגוף ברגע המוות'; ראו גם סוטרה 3.43
[56] החלל- בסנסקריט: אָקָאשָה, נתפס כמרחב שבו עובר הקול; שמיעה-עילית- בסנסקריט: דִיוְיָה-שְרוֹטְרָה; ראו גם סוטרות 1.35 ו-3.37.
[57] תנועה חופשית בחלל- בסנסקריט: אָקָאשָה-גָמָנָם; ראו גם סוטרה 3.40
[58] מתפוגג כיסוי האור (הפנימי)- ראו סוטרה 2.52
[59] היכולת לקטון או למזער את הגוף- בבסנסקריט: אָנִימָן; ויאסה מונה עוד שבעה כוחות המקופלים לדבריו בביטוי 'וכיוצא-בזה': מָהִימָן- היכולת לגדול או להגדיל את הגוף; לָגְהִימָן- קלילות, כלומר היכולת לרחף; פְּרָאפְּטִי- "התרחבות", כלומר היכולת להגיע לכל מקום (הוא מדגים: היכולת לגעת בירח בקצות-האצבעות); פְּרָאקָאמְיָה- כוח רצון שלא ניתן לעצור בעדו (הוא מדגים: היכולת לעבור דרך משטח מוצק כאילו היה עשוי מים); וָשִיטְוָה- היכולת לשלוט ביסודות ולא להיות נשלט על-ידם; אִישִיטְרְטְוָה- היכולת ליצור יש-מאין, לסדר-מחדש או להעלים; וקָאמָאוָסָאיִטְוָה- הכוח לממש כל השתוקות. כל שמונת הכוחות הללו ('היכולת לקטון וכיוצא-בזה') מכונים "'ההישגים הגדולים' (מָהָא-סִידְּהִי').
[61] ידיעת-הכל – ראו גם סוטרות 1.25 ו-3.34
[62] היוגי שאינו מתפתה עוד לתענוגות ארציים, מסבירים הפרשנים ובראשם ויאסה, עשוי להתפתות לתענוגות שמימיים, והסוטרה הנוכחית מזהירה אותו מפני ההשלכות של היענות לפיתויים כאלה: הוא עלול לאבד את המדרגה-היוגית אליה הגיע ולמצוא את עצמו מחדש "בתחתית הסולם". ויאסה, ציורי מתמיד, מביא דוגמא ל"השמנה שמימית" כזאת שעל היוגי לסרב לה: "אדוני! בוא ותיהנה! נפלא כאן. הנה נערה מלבבת. שיקוי זה מונע זיקנה ומוות. הנה מרכבה הטסה באוויר, והנה עץ הקָלְפָּדְרוּמָה המגשים כל משאלה. הנה הנהר הטהור מָנְדָאקִינִי, והנה הרִשִים הגדולים שזכו בשלמות. נימפות שמימיות יפות וצייתניות אלה הן בשבילך, ומובטחים לך גם חושי ראיה ושמיעה עיליים וגוף חסון כיהלום. הכל שלך, ובזכות! בוא, היכנס! כל זה נצחי, איננו בר-חלוף, יקר לאלים עצמם!"
[63] בסוטרה הנוכחית, היוגי נדרש לברר מהו 'זמן' וממה הוא מורכב; ראו גם סוטרה 4.33
[64] משחררת- בסנסקריט: טָארָקָה; ויאסה מסביר שמונח זה מתייחס לכך שמקורה של הידיעה פנימי ואין היא מושגת 'מבחוץ'. כלומר בהסתמך על ויאסה, יש לתרגם: 'היא ידיעה-עצמית' במקום 'היא ידיעה משחררת'.
[65] הישגים יוגיים- בסנסקריט: סִידְּהִי; ניתן לתרגם גם 'כוחות' או 'כוחות על-טבעים'.
[66] עשבים- בסנסקריט: אָאוּשָדְהִי; הכוונה היא לחומרים משכרים או הלוצינוגניים, ובקיצור: סמים.
[67] 'סיבות עקיפות'- בסנסקריט: נִימִיטָּם, לעומת 'סיבות ישירות'- בסנסקריט: אוּפָּדָאנָה. בדוגמת האיכר המשקה את שדהו, הפעולות הננקטות על-ידו הן לא יותר מ'סיבות עקיפות' לכך שהמים זורמים אל חלקתו. 'הסיבות הישירות' טמונות בתכונות המים עצמם, שמטבעם זורמים ממקום גבוה למקום נמוך וכו'.
[68] תודעה אינדיבידואלית- בסנסקריט: נִירְמָאנָה-צִ'יטָּה; 'תחושת-אני'- בסנסקריט: אָסְמִיטָא; הסוטרה הנוכחית משקפת את עמדתו של פטנג'לי לפיה כל תודעה אינדיבידואלית מקורב ב"תודעת-שורש" (או תודעה קוסמית) אחת המשותפת לכולם. 'תחושת-האני' לבדה יוצרת את מה שנראה לנו כתודעה אינדיבידואלית; ראו גם סוטרה 4.5
[69] מבין אלה- בהמשך לשתי הסוטרות הקודמות, נראה שהכוונה היא לכל תודעה אינדיבידואלית. ויאסה סבור אחרת: לדבריו, ההתייחסות היא אך ורק למקרים בהם התודעה זכתה בהישגים יוגיים; ומבין אלה- רק תודעה שזכתה בהם באמצעות מדיטציה (ולא מלידה, על-ידי עשבים, באמצעות מנטרה או טָפָּס), היא בלא רישומים קרמיים.
[70] רישומים קרמיים- פטנג'לי נוקט כאן במונח 'אָשַיַה'.
[71] בהתאם לתכונותיהם- פעולה לבנה יוצרת וָאסָנָה (רישום קרמי) לבנה, פעולה שחורה יוצרת וָאסָנָה שחורה ופעולה מעורבת (לבנה ושחורה) יוצרת וָאסָנָה מעורבת.
[72] השתוקקות- בסנסקריט: אָשִיס; ויאסה סבור שהכוונה היא להשתוקקות לחיות עוד ועוד, שפטנג'לי כינה בסוטרות 2.3 ו-2.9 'אָבְּהִינִיוֵשָה'.
[73] צורתם המיוחדת- העבר והעתיד קיימים (בהווה) בצורת רישומים קרמיים. פטנג'לי אינו רואה את העבר בתור מה שהיה ואיננו עוד ואת העתיד בבחינת מה שעדיין אין לו קיום.
[74] 'ככותו' של אוביקט- בסנסקריט: וָסְטוּ-טָטְּוָה; הכוונה לכך שלמרות ההשתנות הבלתי-פוסקת ברמת הגוּנוֹת, אנו מזהים אובייקט בתור הוא-עצמו.
[75] הפעילות המנטלית- בסנסקריט: צ'יטָּה-וְרְטִי; ראו סוטרה 1.2
[76] התודעה אינה מסוגלת לתפוס אובייקט ואת עצמה בו-זמנית. לכן היא תופסת אובייקטים, ובעצמה נתפסת (או ידועה) על-ידי פורושה, וכפי שהסוטרה הבאה תראה: לא על-ידי תודעה או תודעות אחר/ות.
[77] לפנינו פולמוס בין פטנג'לי ויריב-פילוסופי בודהיסטי.
היריב: אין סיבה לקבל את הטענה (בה מצדד פטנג'לי) לפיה פורושה מאיר (תופס, יודע) הן את עצמו והן את התודעה (צ'יטָּה). תחת זאת ניתן לטעון שהתודעה תופסת הן את עצמה והן את האובייקטים שלה בו-זמנית.
פטנג'לי (בסוטרה 4.20): התודעה אינה מסוגלת לתפוס הן את עצמה והן אובייקט/ים בו-זמנית.
היריב: אם כך, ניתן לטעון שתודעה אחת תופסת את רעותה, ואין צורך להניח את קיומו של פורושה (כמצוי מעל ומעבר לתודעה).
פטנג'לי (בסוטרה הנוכחית): טענה כזאת מובילה לרגרסיה אינסופית – אם תודעה אחת נתפסת על-ידי תודעה שניה, עלינו להניח תודעה שלישית שתתפוס את השניה, רביעית שתתפוס את השלישית וכן הלאה.
[79] מפאת הפעילות המשותפת- בסנסקריט: סָמְהָטְיָה-קָארִיטְוָאט; פעילות התודעה היא פעילות משותפת של כוחות וגורמים שונים. פטנג'לי טוען שפעילות משותפת של גורמים שונים היא בהכרח למען משהו או מישהו מחוצה להם, ובמקרה של התודעה-כמכלול, למען פורושה. ויאסה מדגים: כשם שבית, המורכב מחלקים שונים, הוא לא למען עצמו כמכלול או למען חלקיו השונים אלא למען בעליו – כך התודעה היא למען פורושה.
[80] התפיסה השגויה בדבר טבע העצמי- בסנסקריט: אָטְמָה-בְּהָאוָה-בְּהָאוָנָה; התפיסה השגויה היא כמובן תפיסת עצמי ככל מה שאיננו פורושה.
[81] תכנים מנטליים אחרים- בסנסקריט: פְּרָטְיָיָה-אָנְטָרָאנִי; ויאסה מדגים וכותב שהכוונה למחשבות כגון: 'אני', 'שלי', 'אני יודע', 'אינני יודע'.
[83] מבט צלול מבחין מתמיד- בסנסקריט: סָרְוָטְהָא-וִיוֵקָה-קְהְיָאטִי; הכוונה היא למצב שבו המבט הצלול המבחין אינו נקטע עוד על-ידי "תכנים מנטליים אחרים" כמפורט בשתי הסוטרות הקודמות.
[84] כריסטופר צ'פל ויוגי אננדה ויראג' (1990, עמ' 120) מצביעים על משחק מילים המתרחש בסוטרה הנוכחית: את המונח 'פְּרָסָנְקְהְיָאנָה', המתייחס למצב מדיטטיבי מסוים, ניתן לתרגם גם: 'תשלום', ואילו את המילה 'אָקוּסִידָה' ('מי שאינו משתוקק לדבר') אפשר לתרגם אף 'בלי ריבית'. משתמע מכך שכאשר היוגי פורע את חובו (הקרמי) מבלי שנותרה עוד ריבית שעליו לשלם, הוא זכאי למדרגת הסמאדהי המובילה לקָיְוָלְיָה.
[85] פעוט, זעום, חסר-ערך – בסנסקריט: אָלְפָּה.
[86] בסוטרה הקודמת נאמר שההשתנות המתמדת (פָּרִינָאמָה) של הגוּנות מגיעה לסופה כשהיוגי מגיע לשערי הקָיְוָלְיָה. ההשתנות אינה מקרית אלא יש לה רצף (או סדר) קבוע (קְרָמָה). בסוטרה הנוכחית מסביר פטנג'לי כי כאשר ההשתנות מגיעה לנקודת-הסיום שלה, ניתן לתפוס (לראות) את הרצף שלה, שהתאים לרגעים (קְשָנָה) שהרכיבו אותו.
|
יוגה
ארבע אותיות
צליל אחד
אינסוף משמעויות
יוגה: החופש מההתנגדות להיות בהווה
חופש מתנודות התודעה
YOGASCITAVRTINERODHA
יוגה: שחרור מההשתוקקויות כדי להתקרב לתשוקה האמיתית
יוגה:להתרחק מהמרכז ובו זמנית להישאר בתוכו
יוגה: למידת הרוח דרך הגוף
יוגה: לגדול, להתרחב, ליצור מרחב פנימי
יוגה: דרך לשחרר דפוסי התנהגות כדי לאפשר לאמת לזרום דרכנו – KARMA-DHARMA-MOKSHA
יוגה: דרך לחזק את הגוף, לתחזק אותו להישאר בריא ולשפר תפקוד מערכות
יוגה: חוויה שלא ניתן להגדיר או לתאר, רק ניתן לחוות - ATHAYOGANUSANAM
יוגה: שיטה להחזיר את אברי הגוף למקומם
יוגה: אפשרות לפגוש את האלוהות שבתוכנו
יוגה: שיטה להתפתחות וגדילה רוחנית
יוגה: "את אושרו ושמחתו מפיק היוגי מבפנים" ANANDA))
יוגה: מסע להכרת העצמי ATMAN))
יוגה: דרך לטיהור ערוצים על מנת לאפשר זרימה אנרגטית נקייה יותר SATVVA))
יוגה: דממה, שקט פנימי איזון ושלווה (MUNI)
יוגה: חיבור יחד, איסוף של חלקי הגוף בינהם, של הגוף והנפש, של הנפש עם התודעה והכל ביחד עם היקום, איסוף של כל מה שמפוזר
יוגה: SANTOSHA-CONTENTMENT
|
