אם בצורה מודעת ואם לאו, כולנו מחפשים את השקט שהמדיטציה מעניקה לנפש. לכל אחד שיטתו האישית למציאת השקט הזה: החל מהאישה שסורגת בשקט ועד לאיש שמפליג במעמקי הים, שניהם לא שמים לב למימד זמן. כי כאשר תשומת הלב בריכוז מלא בנקודה מסוימת המוח במנוחה ובשקט. כאשר אנו מצליחים להגביל את המחשבות לנקודה אחת ובלעדית, ה"פטפוט" הפנימי האינסופי נעצר. בפועל, הרוגע הנפשי שאנו מרגישים ברגעים אלו, מקורו לא כל כך בפעולה עצמה אלא בעובדה שבריכוז מלא אנו שוכחים לרגע מהצרות והדאגות שלנו.
אך פעילויות אלו עשויות להעניק לנו רגעי מנוחה קצרים בלבד. ברגע שתשומת הלב מתפזרת, חוזר המוח לשגרתו הרגילה של שוטטות אינסופית, תוך כדי בזבוז אדיר של אנרגיות במחזור זיכרונות, ברקמת תוכניות עתידיות, או בתכנון אינסופי של "רשימת המטלות" המוטלות עלינו. על מנת להשיג רגעי מנוחה ממושכים יותר עלינו לאמן את המוח באמצעות תרגילי מדיטציה.
המדיטציה זוהי הפרקטיקה אשר באמצעותה אנו בהתבוננות מתמדת על המוח (רפלקסיה). עיקר התרגול מתרכז בניסיון למקד את המחשבות בנקודה מסוימת ולהשקיטן. עם עצירת גלי המחשבות יש מקום לתפישה של העצמי הפנימי השקט, המתבונן, ניתן להבין את הטבע האמיתי של עצמנו ולגלות את החוכמה והשקט שיש בתוכנו.
בהתחלה קצב המחשבות העיקש לא עוזב אותנו אך עם התרגול ניתן להרחיב את פרקי הזמן שבמהלכם אנו במיקוד מלא.
בדומה לריכוז של קרני השמש דרך זכוכית מגדלת, ריכוז המחשבות בנקודה מעניק למוח עצמה אדירה.
המדיטציה מהווה אתגר לא פשוט. לא קל להשיג את אותן רגעים של השקטת ה"שידורים" המתמידים של המחשבות. כמו עץ יפהפה, גדל באיטיות. התמורה שמקבלים מתרגול מדיטציה בהתמדה זהו שקט נפשי החודר לעומקו של העצמי.
